Email
facebook_logo

בשנים האחרונות אנחנו שומעים רבות על חשיבות הדגנים המלאים, ולמעשה כמעט כל גוף מסחרי כיום מנסה להוסיף את המילה "מלא" למודעותיו – לעיתים בצדק ולעיתים לא.

משפחת הדגנים כוללת בין היתר את החיטה, השעורה, שיבולת שועל, שיפון, אורז, דוחן, וגם מזונות שמבחינה בוטנית אינם דגנים כמו קינואה וכוסמת.

בצורתם הטבעית, הדגנים מופיעים תמיד כ"מלאים", אלא שבתהליך העיבוד של הגרעין נוהגים לסנן ולהסיר את הקרום, הנבט והסובין – וכך נותר קמח שעשוי רובו ככולו מפחמימות. גם מהאורז – שלרוב איננו נטחן, מוסרים הסובין, הקליפה והנבט.

בעבר, מרבית תרבויות האדם נהגו לצרוך את הדגנים המלאים, אך תהליך התיעוש המודרני הביא לכך שהדגנים המעובדים, ה"לבנים", הפכו לפופולריים יותר בשל קלות השימוש בהם (בישול מהיר יותר וחיי מדף ארוכים).

חיטה מלאה

היתרונות של דגנים מלאים

הקרום, הנבט והסובין של הדגן, אלו שאינם קיימים בדגנים הלבנים, מכינים למעשה את הרכיבים החשובים והמזינים ביותר.

הנבט והקרום עשירים בויטמינים ובחלבון והסובין עשיר גם הוא בויטמינים, מינרלים, חלבון וכן בסיבים תזונתיים.

הסיבים התזונתיים הם רכיב תזונתי שכמעט ואיננו מתעכל בגופנו, אך בתהליך העיכול הוא סופח כמויות מים, מגדיל את נפח הקיבה וגורם לתחושת שובע. בשל הימצאותם של הסיבים, הגוף מעכל את המזון בצורה איטית והדרגתית. כך, האנרגיה מהדגנים המלאים מופרשת לאורך זמן ומספקת שובע למשך זמן רב יותר לעומת הדגנים הלבנים.

דגנים מלאים הם במהותם משביעים יותר, שומרים על שובע לזמן ארוך יותר ועוזרים לנו לשמור על דיאטה מאוזנת.

מעבר לכך, לסיבים התזונתיים ישנו יתרון נוסף בכך שהם מסייעים בניקוי מערכת העיכול מפסולת ורעלים.

אינדקס גליקמי

אינדקס גליקמי הוא מושג שמתייחס למהירות שבה הגוף מעכל מזון וסופג את האנרגיה שלו בדם. כך, סוכר לבן הוא בעל אינדקס גליקמי של 100%, כלומר הוא מתפרק הכי מהר ונספג במהירות בדם.

מהי החשיבות של האינדקס הגליקמי עבורנו? כחלק מהתזונה שלנו, נעדיף לצרוך מזונות שהם בעלי אינדקס גליקמי נמוך – כאלו שמתפרקים לאט בגופנו, מספקים לנו אנרגיה באופן הדרגתי למשך זמן ומסייעים לנו בשמירה על תחושת שובע.

מזונות מדגנים פשוטים ("לבנים") הם בעלי אינדקס גליקמי גבוה יחסית. למשל, לחם מקמח לבן הוא בעל אינדקס של 80%, ולעומתו לחם מחיטה מלאה הוא בעל אינדקס של כ-60% ופסטה מחיטה מלאה בעל אינדקס של 50%.

לרוב, ננסה ליצור שילוב של שומנים או חלבון בארוחה יחד עם פחמימות, שמביאה להפחתה של האינדקס הגליקמי (למשל- הוספת אגוזים למנת האורז).

מה חושבים על כך ההודים והיפנים

ההודים והיפנים, כמו עמים אחרים באסיה, ביססו את תזונתם במידה ניכרת על האורז. ארוחה מסורתית  עבורם כללה מנות אורז עם תוספות משתנות, בדומה (ואף יותר) לעולם המערבי שתזונתו התבססה על הלחם.

בתחילת המאה ה-20, החלו חברות מערביות לשווק באסיה את האורז הלבן, ופרסמו אותו כאורז זול וקל לעיבוד. האורז הלבן הפך לפופולרי באסיה, אך מהר מאוד הוא גרם להתפתחות מחלות שונות, שהמפורסמת שבהם היא מחלת הברי-ברי.

ברי-ברי היא מחלה שנובעת ממחסור בויטמין B1. הויטמין נמצא בכמות מספקת באורז המלא, אך נעדר כמעט לחלוטין מהאורז הלבן המעובד (אגב, גם בפרשת רמדיה המפורסמת, מזון התינוקות לא הכיל כמויות ויטמין B1 מספיקות והביא להתפתחות אותה מחלת ברי-ברי).

הדוגמא הזו רק ממחישה את היתרונות התזונתיים של הדגנים המלאים – הם מספקים לגוף ויטמינית, מינרלים וסיבים חיוניים. זאת, כמובן, מעבר ליתרון של אינדקס גליקמי נמוך.

שימו לב לתווית

יצרנים רבים עשויים להתהדר בכך שהמוצרים שלהם עשויים מדגנים מלאים, כשהדבר לא תמיד מדוייק. למשל, "לחם מחיטה מלאה" במקרים רבים יכיל שילוב של קמח לבן עם קמח מלא, כשאחוז הקמח המלא הוא נמוך.

שימו לב גם לפרסומים מטעים – כגון "לחם מחיטה כהה" או "לחם בריאות". קמח חיטה כהה הוא בסך הכל קמח לבן צבוע, וקישוט הלחם בכמה זרעים גם הוא לא הופך אותו לקמח מלא.

חשוב לשים לב לתווית ולבחון את הרכיבים שמהם עשויים המוצרים שאתם אוכלים.

"אני אוכלת מעט מאוד, שתי פרוסות לחם, קצת גבינה לבנה, כף אורז, ירקות ופירות – אני מרגישה רעבה רוב היום אבל התחושה היא שזה הכל לשווא – אני עדיין עולה במשקל!" – זוהי דוגמא נפוצה שמאפיינת רבים מאלו המנסים לרדת במשקל.

למעשה, אחת הסיבות להשמנה היא דווקא אכילה מעטה מדי. ההסבר הוא פשוט למדי: כשאנחנו אוכלים פחות, נוצרת תחושת רעב אשר מועברת לכל מערכות הגוף שלנו.

גוף האדם הוא מכונה חכמה ומשוכללת, שיודעת להתאים את עצמה למצבי רעב, ע"י האטה של מנגנוני הגוף (מערכת עיכול למשל). כשאנחנו רעבים, אנחנו מרגישים עייפות וכבדות, ואפילו המוח שלנו לא חד כבדרך כלל. בדרך זו, הגוף שלנו חוסך באנרגיה ו"שורף" פחות קלוריות. זה אומנם טוב לעיתות רעב אמיתי, אבל לא כאנחנו רוצים לרזות ולרדת במשקל.

לכן, כאן חשוב לי להבהיר מסר ברור – הרעבה עצמית ואי אכילה הן לא הדרך לרזות. גם אם תורידו כך קילוגרמים בודדים, תחסירו מהגוף ערכים תזונתיים חשובים ותוך זמן קצר המשקל יעלה חזרה לרמה גבוהה מזו שבה הייתם קודם לכם.

הגוף שלנו לא בנוי לעולם המודרני שבו השמנה היא מזיקה. מבחינתו, הניסיון שלכם לרדת למשקל קשור לרעב ולמחסור במזון – ובתקופת מחסור הוא מצטמצם וחוסך ככל הניתן בצריכת אנרגיה.

דגש על תחושת שובע

כדי שנוכל לרזות להשיל קילוגרמים מיותרים, עלינו לסייע לגופנו להשיג תחושת שובע לאורך זמן. כמו שתחושת רעב גורמת לגוף להאט את פעילותו, באותה מידה תחושת שובע יוצרת את ההשפעה ההפוכה.

תחושת השובע מביאה להגברת פעילות הגוף, חילוף החומרים עולה וכל המנגנונים והמערכות בשיאם – ועמם עולה גם קצת "שריפת" הקלוריות. 

כל מזון שאנחנו אוכלים משפיע אחרת על תחושת השובע שלנו. לדוגמא, חפיסת שוקולד חלב עוברת מהר מאוד דרך מערכת העיכול שלנו – הקלוריות הרבות שנמצאות בשוקולד מעלות לטווח קצר את רמת האנרגיה בגוף, אך מהר מאוד נאגרות בגוף כשומן.  גם אם תאכלו חפיסה שלמה של שוקולד (כ-500-600 קלוריות), תותירו את הגוף רעב לאחר מספר דקות.

ולרוב מה שתרצו הכי זה עוד חפיסת שוקולד… או בעצם עוד קוביה ועוד קוביה…..

לעומת זאת, מנה של קינואה נספגת בגוף בקצב איטי והדרגתי, ומותירה אותנו שבעים לאורך שעות רבות.

בדרך כלל מזונות מעובדים (סוכר לבן, קמחים מעובדים, אורז לבן) ייספגו מהר יותר בגוף, ועל כן בתור כלל אצבע – מומלץ להפחית בצריכה שלהם (כך למשל, עדיף לצרוך אורז מלא מאשר אורז לבן).

ככל שהמזון שנצרוך במהלך היום יהיה משביע יותר, גופנו יהיה פעיל וישרוף יותר קלוריות וגם ירד הדחף לנשנש ולאכול שלא לצורך.

דגש על אכילה ותחושת שובע לאורך היום הם הדרך לרדת במשקל ולשמור על תזונה נכונה. אין צורך להיות רעבים ולסבול כדי לרזות – להיפך, בוודאי כבר יצא לכך להיווכח כי דיאטות רעב לא עובדות.

דאגה לערכים תזונתיים

סכנה ידועה בדיאטות ההרזייה למיניהן הוא שהירידה במשקל תבוא על חשבון הבריאות שלנו. מבחינה עובדתית, גופנו זקוק למגוון של רכיבים תזונתיים שהכרחיים לתפקודו, מעבר לחלוקה הקלאסית של פחמימות, חלבונים ושומנים.

הרכיבים התזונתיים הללו כוללים ויטמינים, מינרלים, חומצות, סיבים, נוגדי חימצון (אנטי-אוקסידנטים) ועוד. מדובר ברכיבים שהם למעשה נטולי ערך קלורי, אך חשובים לתפקוד הגוף.

מחסור בחלק מהרכיבים הללו מתבטא כבר בטווח המיידי (למשל, ויטמין C, ברזל) אך ההשפעה של אחרים ממושכת יותר (למשל – נוגדי חימצון שחיסרון בהם עשוי להתבטא לאחר שנים).

בתור נטורופתית, כל דיאטה ותכנית הרזייה שאבנה אם מטופלי תשים דגש חשוב על כך תזונה בריאה שכוללת את אבות המזון ואת הרכיבים התזונתיים הנחוצים לאורח חיים בריא.

לא תמיד צריך לקחת תוספי תזונה, המזון בחיינו עשיר ומגוון ואפשר להשיג הכל, ממש בסופר הרגיל שלכם.

שינויים הדרגתיים

אחת הבעיות עם דיאטות ההרזיה הפופולריות והמוכרות היא שהן מתייחסות לכולנו כאל בני אדם זהים. דיאטה "קלאסית" תקבע עבורנו כיצד תיראה ארוחת הבוקר, ארוחת הצהריים, ארוחת הערב וגם אילו מזונות בדיוק נצרוך בין הארוחות.

אחד ממטופליי נהג באורח חיים שמומחי תזונה רבים יגדירו כלא-בריא בעליל. את הבוקר הוא היה פותח עם קערת דגני בוקר מתוקים, המשיך עם נשנוני-משרד עד ארוחת הצהריים.

לצהריים, הוא נהג לאכול עם חבריו מזון מהיר (שווארמה בלאפה, המבוגר בתוספת צ'יפס וכו') שלצידו הוא לא וויתר על משקה ממותק וקינוח עסיסי.

היום המשיך בנשנושים עד ארוחת הערב שכללה בדרך כלל משלוח טייק-אווי של מזון מטוגן כלשהו.

לא משנה באיזו דיאטה התחיל, הוא פשוט לא יכל להתמיד איתהואט-אט היה חוזר להרגליי האכילה הקודמים. מה שגרם לעלייה כפולה במשקל ממנו התחיל את השיאטה כל פעם מחדש.

אני מאמינה מאוד בכך שעלינו לאכול מזון שאנחנו אוהבים ונהנים ממנו. תזונה נכונה מתחילה ונגמרת בהנאה מהאוכל. כל שינוי באורח חיים ובתזונה צריך להיעשות בהדרגה ובהתאמה אישית אם אנחנו רוצים להתמיד בו.

בדוגמא שהבאתי, התחלת השינוי הייתה קטנה – ויתור על המשקה הממותק בארוחת הצהריים ובמקומה שתיית מים. מדובר במהלך קטן לכאורה, אך ויתור על המשקה הקל משמעותו לפחות 100 קלוריות מיותרות שהפחתנו מהתזונה מדי יום (ומדובר אגב, ב-100 קלוריות שלא תורמות במאומה לתחושת השובע וגם לא מכילות רכיבים תזונתיים משמעותיים).

חשוב לציין כי יש כמובן מקרים שהשינוי יהיה "קיצוני יותר", כאשר הכל תלוי במצבו של המטופל – הנטורופתיה מסתכלת על האדם כולל מצבו הרגשי וכמה הוא מסוגל עכשיו להתמודד עם שינויים.

במקרים רבים, אשלב בטיפול רפלקסולוגיה או טיפולי מגע אחרים, וכן פרחי באך  לשיפור מצב הרוח וחיזוק המצב הרגשי.

כדי שתצליח, דיאטה צריכה להיבנות באופן הדרגתי, כשנקודת ההתחלה שלה היא מצבנו הנוכחי.

חשיבות הפעילות הגופנית

פעילות גופנית היא נדבך חשוב בהרזייה ובשמירה על גוף חטוב. עד כדי כך היא חשובה, שלמעשה ניתן לומר שקשה מאוד לרזות ללא הגברת הפעילות הגופנית שלנו במקביל לשינוי הרגלי התזונה.

אני לא מדברת כאן דווקא על פעילות מאומצת בחדר כושר או לריצות מרתון ארוכות, אך גופנו באופן טבעי בנוי לנוע. העובדה שמרבית יומנו אנחנו מבלים בישיבה לא עוזרת להצלחת תהליך ההרזייה.

בדומה לתחושת השובע, שגורמת לגוף "לשרוף" קלוריות רבות יותר, גם פעילות גופנית קבועה (3-4 פעמים בשבוע לפחות) תביא לתוצאה דומה.

יותר מדרך אחת לרדת במשקל

ישנה יותר מדרך אחת לרדת במשקל. כפי שראיתם עד כה, אני כמטפלת שואפת להתאים תכנית תזונה שונה עבור כל אחד ממטופליי.

ניתן לרדת במשקל דרך תזונה טבעונית, ולחלופין גם דרך תזונה עשירה בבשר או במוצרי חלב. דיאטה או הרזייה – אין משמעותן שינוי חד בהרגלים או ויתור טעמים או מנות שאתם אוהבים במיוחד.

תוכלו למצוא מידע נוסף על שיטות הטיפול שלי באתר, ואתם גם בהחלט מוזמנים להתייעץ איתי. לקביעת פגישת ייעוץ בקליניקה שלי, לחצו כאן.

בכל מקרה, חשוב שתמיד לזכור – דיאטה איננה עונש. היא בחירה שלנו באורח חיים שיעזור לנו להרגיש ולחיות טוב יותר.

מים הם אחד המרכיבים החיוניים והבסיסיים ביותר בחיינו (הדבר נכון לגבי כל בעלי החיים), וללא מים לא נוכל להתקיים יותר מ-3 ימים. הם מהווים יותר מ-60% ממשקל גופנו ומשתתפים כמעט בכל תהליך ופעילות של הגוף שלנו.

הגוף שלנו, באופן טבעי, בנוי לדעת ולחוש כמה, מתי ואיך לשתות, ובכל זאת המנגנון שנועד לאותת לנו לגבי שתיית מים – מנגנון הצמא – לעיתים לא מספיק כדי לגרום לנו לשתות מים כפי שנדרש.

ה"שיבוש" הזה במנגנון הצמא נובע מגורמים רבים. זה יכול להיות קשור לכך שאנחנו מתרגלים לתזונה לקויה (משקאות ממותקים, קפה וכו'), לאורח החיים המודרני הלחוץ וגם לחינוך בבית.

למשל, לעיתים קרובות כשהילד בוכה, נותנים לו משהו לאכול וזאת למרות שבחלק מהמקרים הסיבה לבכי היא דווקא צמא. ייתכן ודבר זה גורם לכך שלעיתים קרובות אנחנו מתקשים להבחין בין צמא לרעב – כך שתחושת צמא עשויה לגרום לנו לאכול יותר (ולהישאר צמאים).

בכל מה שקשור לשתייה, קיימות דעות, המלצות וגישות שונות בקרב מומחי רפואה ומטפלים, ובמקרים רבים הדעות אפילו הפוכות וסותרות.

למרות זאת, אני אשתדל להציג כאן את הגישה והראייה שבה אני מאמינה – מבוססת על השיטה הנטורופתית וגם על מחקרים ובחינות שנעשו לגבי שתיית מים.

כמה מים לשתות

החשיבות של שתיית מים

כפי שכבר ציינתי, מים משתתפים כמעט בכל תהליך בגוף האדם – החל ממחזור הדם וכלה בעיכול, חשיבה, קואורדינציה, פעילות שרירים, ראייה ועוד. מחסור במים פוגע בכל אחד ואחד מהתהליכים הללו.

למעשה, גוף האדם הוא מתוחכם מספיק כדי לנסות להתמודד עם מקרים של מחסור במים – שכן כל בעל חיים בטבע נמצא בסיכון כזה.

אז איך הגוף מתמודד עם מחסור במי שתייה? פשוט למדי, הוא מנסה להימנע מתהליכים ופעולות מיותרות. במצב של צמא – חבל לבזבז אנרגיה (ומים) על פעילות גופנית מיותר, או על חשיבה. כך, הגוף מוותר ונמנע מפעילות מיותר – ואתם מרגישים זאת בעייפות, כאבי ראש, קושי בחשיבה וכו'.

בטווח ארוך, מחסור קבוע במים גורם לפגיעה במערכות שונות בגוף, והוא גם מאיץ את הזדקנות העור והיווצרות קמטים. מים חיוניים לגופנו כחלק ממנגנון ניקוי הרעלים שלו דרך השתן, ומחסור במים גורם להצטברות של אותם רעלים בגוף – ובין היתר גם להצטברות אבנים בכליות.

הסכנות בשתייה מוגזמת

לגמל ישנה פיזיולוגיה שמאפשרת לו לשתות כמויות עצומות של מים, שמאפשרות לו לאגור מים רבים שמספיקים לימים רבים ואף שבועות במדבר. לנו כבני אדם אין את היכולת הזו, ושתייה מוגזמת של מים מזיקה ואפילו מסוכנת לנו.

הרעלת מים היא סכנה מוכרת שנובעת מכך שהמים המיותרים גורמים לירידה בריכוז מינרלים חיוניים בגוף (למשל נתרן ומגנזיום). הגזמה של ממש בשתיית מים יכול לפגוע בין היתר בתפקוד המוח ואפילו להביא לסכנת חיים ממשית.

אם כך, איך נוכל לדעת כמה מים לשתות?

אז כמה לשתות

אני באופן אישי אינני מאמינה בלשתות לפי כמות מוגדרת של כוסות או ליטרים. אומנם בן אדם מאבד ביום כליטר וחצי של מים, אבל זו הערכה גסה למדי שמשתנה מאדם לאדם ותלויה מאוד באקלים ובפעילות שלו.

במקום זאת, ההמלצה שלי היא להסתמך על שני מנגנונים עיקריים: מנגנון הצמא וצבע השתן.

מנגנון הצמא

הגוף שלנו יודע באופן טבעי מתי הוא צריך לשתות – ואתם בוודאי מכירים את ההרגשה הזו. אלא שרבים מאיתנו לא מתייחסים אליה – ואף גרוע מכך, מרווים את צמאוננו באמצעות משקאות ממותקים שרק מגבירים את הצמא ואת הצורך במים (וגם מכניסים לגוף קלוריות מיותרות, אבל על כך במאמר אחר)

כדי ללמוד להסתמך על מגנון הצמא, חשוב לתת לגוף את מה שהוא צריך. בפעם הבא שאתם צמאים, חשוב שתשתו מים. לא קולה, לא מיץ, לא קפה – רק מים.

כמו כן, מכיוון שאנו נוטים לבלבל בין תחושת צמא לרעב – אם אתם חשים "רעב", נסו קודם לשתות מים ולהרגיל את עצמכם להבדלים בין שתי התחושות.

בנוסף, חשוב שיהיו לידכם תמיד מים זמינים. אם אתם במשרד – כדאי שיהיה לידכם בקבוק מים או לפחות כוס זמינה. אם אתם בחוץ – גם כן, החזיקו מים קרובים אליכם, במיוחד בימי קיץ חמים. אפילו ליד המיטה ולמעשה בכל מקום שתהיו – כדאי שיהיו לכם מים זמינים שתוכלו ללגום מהם כשיש תחושת צמא.

לאורך זמן – ניתן ללמוד כך להקשיב למה שהגוף משדר לכם.

צבע השתן

מעבר למנגנון הצמא, ישנה דרך נוספת שניתן להשתמש בה, בעיקר אם אתם לא מצליחים להסתמך על הצמא – וזהו צבע השתן.

הגוף משתמש בשתן כדי לסלק מהגוף פסולת ורעלים שונים שנוצרים במשך היום כחלק מהתזונה, הנשימה וגם כתוצר לוואי של פעילות הגוף.

כשכמות המים שאנחנו שותים תקינה, צבע השתן יהיה צהוב בהיר – צהבהב. זהו הצבע התקין של השתן.

לעומת זאת, כאשר הגוף מרגיש מחסור במים, הוא באופן טבעי מפחית את כמות המים שבשתן – ולכן צבע השתן נהפך לצהוב כהה עד שחור. באופן דומה, כשבגוף יש כמות עודפת של מים – צבע השתן יהיה כמעט שקוף. שני המצבים הללו יכולים להיות בעייתיים.

אם צבע השתן כהה – סימן שאתם במצב של מחסור במים. צבע שקוף ממש יכול להיות גם כן סימן לשתייה מוגזמת, אם כי במקרה של צבע שקוף המשמעות פחות ברורה וכדאי להסתמך על סימנים נוספים.

כל אדם בפני עצמו

שיטת הטיפול הנטורופתית מתייחסת לכל אדם בפני עצמו, ואין זה נכון להתאים ולקבוע כללים נכונים לכולם. זה נכון לגבי תזונה באופן כללי וזה נכון גם לגבי שתיית מים.

היום דיברתי על צבע השתן ועל עידוד מנגנון הצמא – מבחינתי אלו הם שני כלים טובים להתמודד עם מצבים של שתייה לא נכונה. ובכל זאת, תמיד יכולים להיות מקרים שונים וייחודיים.

באופן כללי, כל אחד מאיתנו, אפילו הרזים ביותר, מאבדים לפחות ליטר של מים ביום – ואת הליטר הזה בכל מקרה צריך להחזיר. אך מעבר לכלל הבסיסי הזה – כל אחד צריך לשתות כמות שונה שתלויה בו, באורח החיים, במשקל ובעוד פרמטרים.

אז שימו לב לתחושת הצמא, שימו לב לצבע השתן שלכם – ובעיקר תעקבו ותהיו מודעים להרגלי השתייה שלכם.

האקמול הוא משכך כאבים פופולארי. למעשה, "אקמול" הוא רק שם המותג, כאשר המונח המקצועי והמקובל בעולם הוא פרצטמול, אך השם השתרש בארץ ככינוי כללי למשכך כאבים זה.

במאמר זה כשאני מדברת על אקמול, הכוונה היא כמובן לכל משככי הכאבים מסוג פרצטמול.

הוא נפוץ כל כך, עד כי נדמה שכמעט כל ביקור אצל רופא המשפחה מסתיים בהפנייה לאותה תרופת פלא.

מאז ששונה החוק בארץ, כך שניתן לרכוש אקמול ללא צורך במרשם רופא, נמצאת התרופה בהישג יד והשימוש בה גדל.

למרות שחלק גדול מהציבור מתייחס אליו כאל תרופה, לאקמול אין אפקט מרפא, והוא נועד לטפל בתסמיני המחלה בלבד – בעיקר לשכך כאבים ולהוריד חום. 

להימנע מאקמול

למה נועד אקמול?

קיימים מקרים שבהם נטילת אקמול תהיה נדרשת ואולי אף הכרחית. כאבים עזים לאורך זמן גורמים לסבל ולפגיעה בפעילות לאורך היום, ולכן במקרים מסויימים חשוב לקחת אקמול ולא לסבול.

גם חום גבוה מדי (390C ומעלה) גורם לנזקים קשים בגוף ועשוי אף לגרום למוות.

מצד שני, תיזכרו בפעמים שבהן נטלתם אקמול – האם היה מדובר בכאבים בלתי נסבלים או בחום גבוהה במיוחד?

גם לאקמול יש תופעות לוואי

ראשית, לאקמול כמו לכל תרופה, יש גם תופעות לוואי. האקמול מפורק בגוף בעיקר בכבד, ותופעת לוואי מוכרת שלו היא הצטברות רעלים ופגיעה בתאי הכבד.

תופעות לוואי אחרות כוללות בחילות, אלרגיות, פריחות, ירידה בלחץ דם ועוד.

כשלעצמה, לתרופה תופעות לוואי קלות יחסית, אך בשל היקף השימוש העצום בה, והעובדה שאנשים רבים משתמשים בה לאורך זמן ובאופן כרוני (4 פעמים ויותר בשבוע), היא אחד הגורמים המרכזיים למחלות כבד בעולם המערבי.

האקמול לא שונה מיתר משככי הכאבים, וגם הוא גורם לתופעות לוואי מזיקות.

אלא שתופעות הלוואי אינן הבעיה היחידה.

החלשת מנגנוני הריפוי הטבעי של הגוף

למרות שאנחנו חיים היום בעידן של טכנולוגיה ורפואה מתקדמת, חשוב לזכור שלגוף שלנו יש יכולות מדהימות בריפוי מחלות.

אחד המנגנונים הללו הוא העלאת חום הגוף, כחלק מהמאבק של המערכת החיסונית בחיידקים ובוירוסים.

לעיתים הגוף "מגזים" עם העלייה בחום, ובמקרים כאלו בהחלט חשוב לקחת את הפרצטמול (אקמול). אך מצד שני, חום גוף של 37-39 מעלות, איננו גורם נזק ומסייע לגוף בתהליך הריפוי.

אחת מההשפעות של עלייה בחום הגוף היא עייפות ותחושת חולי. אך כשאתם מורידים את החום חזרה, אתם פוגעים במנגנון הטבעי של הגוף להילחם במחלה.

יש סיבה לכאב

גם כאבים וחולשה הם חלק מדרכו של הגוף להילחם במחלות, ובמקרים רבים, זהו איתות של הגוף עבורנו – "זה הזמן לנוח ולאפשר לגוף להתמודד עם המחלה".

במקרים אחרים, הכאב הוא סימן לכך שיש בעיה כלשהי בגוף. וגם כאן – אם נשתמש באמצעי הקל של שיכוך הכאב, לא נהיה מודעים לבעיה שמתפתחת בגוף.

חמור במיוחד מצבם של אלו שנוטלים משככי כאבים באופן קבוע – גופם עשוי לאבד את היכולת הטבעית לחוש ולהבין כאבים, והם אינם מודעים לבעיות וקשיים של גופם.

כאב, למרות שהוא גורם לנו לאי נוחות והרגשה רעה, הוא בסופו של דבר סיגנל חשוב של מערכות הגוף שלנו. בעידן שבו אנחנו מאבדים את התחושות הטבעיות שהגוף שלנו משדר, כדוגמת מנגנוני הרעב, הצמא והעייפות, חשוב לשמור על מנגנון כל כך חשוב כמו הכאב.

אקמול – רק כשבאמת צריכים

כפי שפתחתי את המאמר, יש מקרים שבהם חשוב ונכון לקחת משככי כאבים.

כאבים עזים, חום גבוהה, הם מקרים שבהם נטילת משככי כאבים היא הכרחית.

מנגד, הימנעו מנטילת משככי כאבים שלא לצורך. לא כל עלייה בחום הגוף מצריכה "אקמול", ולא כל כאב  דורש "נורופן".

עקרון בסיסי בשיטת הטיפול הנטורופתית הוא לאפשר לגוף להבריא באמצעות מנגנוני הריפוי הטבעיים שלו. בכל פעם שאתם משתמשים במשככי כאבים – תזכרו שהם עשויים לפגוע במנגונים אלו.

בכל מקרה, מומלץ להיוועץ באופן פרטני באנשי מקצוע כדי לדעת האם אכן התרופה הכרחית.

רובנו גדלנו על אמונות כמו "ארוחת בוקר זה חשוב", לצרוך הרבה ירקות, להרבות בשתיית מים, לאכול רק דגנים מלאים ועוד.

אבל האם זה באמת תמיד נכון?
ומה אם ירקות ודגנים מלאים עושים לי כאבי בטן?! ארוחת בוקר גורמת לי לבחילה או לאכול יותר במשך היום?

במאמר זה אשתדל לענות על השאלה שכולם תוהים לגביה – מהי תזונה נכונה, והאם יש בכלל תזונה שהיא אופטימלית לכולם?

מהי תזונה נכונה

בריא לכולם? 

לא נולדנו זהים

לכולנו יש כבד, קיבה, לבלב, ריאות, ואפילו לב. אבל מסתבר, שגם אצל תאומים זהים, אין זהות מוחלטת.

למעשה, קיים שוני רב בין אדם לאדם, גם כזה שנראה לעין מבחינה חיצונית, וגם מבחינת תכונות וכישורים.

בואו ניקח כדוגמא את ארוחת הבוקר, שתמיד אמא וגם הפרסומות אוהבות להלל אותה. "המשפחה האידאלית" יושבת בבוקר ביחד, אוכלת חביתה, ירקות וכוס חלב – וכולם מאושרים ושמחים. הרי אין דרך טוב יותר לפתוח את הבוקר, לא?

אבל היום ידוע, שלחלק לא קטן מהאוכלוסייה – זה בעצם לא מתאים. יש כאלו שזה גורם להם לבחילות. לאחרים, זה גורם לרעב מוגבר בהמשך היום ולחלק זה פשוט יוצר תחושת כבדות ועייפות.

גם ירקות – למרות סגולתם והעובדה שהם עשירים במינרלים וסיבים תזונתיים –  יש אנשים שגופם מתקשה להתמודד עם ריבוי סיבים, ולכן אכילה מרובה של ירקות (ובעיקר עם הקליפה) גורמת לאי נוחות במערכת העיכול.

ומה לגבי שתייה מרובה? דווקא במקרה של מים, בהחלט אפשר לומר שהם "טובים לכולם", אך לגבי כמות הכוסות האידאלית ביום, גם היא תלויה במספר גורמים כגון סוג המזון שהאדם אוכל, סדר היום וקצב איבוד הנוזלים. שתייה מוגזמת מעבר לצרכי הגוף, גורמת לעומס על הכליות.

כך שאתם בוודאי מבינים, שלא באמת קיימת תזונה נכונה לכולם, ולו רק על סמך מספר הדוגמאות שנתתי.

"רפואת מסדרון"

לפעמים אנשים שואלים אותי, "מה נכון בשבילי?", "מה עדיף לאכול?", "איך אני מוריד כמה קילוגרמים?", "תני טיפ קטן", וכו', ש סיבה לכך שאני לא ממהרת להשיב על הדרך, מבלי להכיר את בן האדם.

אנשים הם שונים אחד מהשני, ולכל אחד התשובה עשויה להיות שונה לחלוטין.

התאמת תזונה באופן אישי

תזונה אופטימלית מתבססת על התאמה לכל אדם באופן אישי עפ"י סדר יומו, אורח חייו ופיזיולגיית גופו. זהו אחד מהיסודות הבסיסיים ביותר של שיטת הטיפול הנטורופתית.

חשוב להבין כי תזונה נכונה הינה תזונה שמסייעת ליכולת הריפוי הטבעי של הגוף, מחזקת את מערכת החיסון, מאריכה את תוחלת החיים ועוזרת למערכות הגוף להתקיים בהרמוניה.

כמו שראינו, אצל כל אדם, הגוף מגיב אחרת לסוגי מזון שונים, כתוצאה מהבדלים באורח החיים וגם מסיבות מולדות.

אמנם לא תמיד הגורמים לתגובות של הגוף הם נראים לעין, וקשה להבין ש"משהו לא בסדר" בגוף, שנובע מהתזונה. ועם זאת, עם מעט תשומת לב ורצון, ניתן לגלות מהי התזונה הנכונה שמתאימה לנו.

PMS – תסמונת טרום וסתית (או קדם וסתית) היא שם לקשת רחבה של תופעות המתרחשות לפני ובסמוך להופעת הוסת. כמעט כל אישה סובלת מסימפטומים קדם-וסתיים כלשהם, אך אצל נשים הסובלות מהתסמונת, מדובר בסמפטומים שפוגעים באופן ניכר בתפקודן.

התסמונת הטרום וסתית, נובעת כתוצאת מאי-סדירות של השינויים ההורמונאלים המתרחשים במהלך המחזור, ובעיקר מתנודות של רמות האסטרוגן והפרוגסטרון.

תסמונת טרום וסתית

4 סוגים עיקריים של תסמונת טרום וסתית

את התסמונת ניתן לחלק ל-4 סוגים עיקריים:

PMS מסוג A – הנפוצה ביותר. נובעת מרמות גבוהות של אסטרוגן ונמוכת של פרוגסטרון בדם (מצב שגורם לעלייה בהומרני הסטרס, כגון אדרנלין ונוראדרנלין). סוג זה גורם לאי יציבות במצבי הרוח, חרדה, עצבנות ומתח.

PMS מסוג B – נובע מעלייה ברמות האסטרוגן בדם, וגורם לאי יציבות רמות הסוכר בדם ולמצב של תאבון מוגבר, חשק למתוק, עייפות וסחרחורות.

PMS מסוג D – מצב של רמות נמוכות של אסטרוגן ורמה גבוהה של פרוגסטרון. מצב זה גורם לנדודי שינה, דיכאון והתקפי בכי. סוג זה של התסמונת הינו נדיר יחסית, אך מחייב תשומת לב קריטית, שכן במצבי קיצון התסמונת עלולה להוביל להתאבדות.

PMS מסוג H – רמות גבוהות של אלדוסטרון מבלוטת יותרת הכלייה. מתבטא בנפיחות באזור הבטן, בידיים, בפנים, בקרסוליים, עליה במשקל וגודש בחזה.

אלו הם 4 הסוגים עיקריים של PMS, ובנוסף ישנם גם סוגים נפוצים פחות.

המכנה המשותף הוא שכל סוגי התסמונת נובעים משינויים הורמוליים בלתי סדירים לקראת הופעת הוסת.

אז למה אני סובלת והיא לא?

כיום ידוע שכ-80% מהנשים סובלות מתסמינים קדם-וסתיים. אצל כל אישה זה יתבטא ברמה ובעוצמה שונה. כך שניתן לומר ש"לכולן יש", אך לא כולן סובלות מכך. אצל רוב הנשים מדובר בשינויים ובהשפעות קלות שאינם פוגעים בסדר היום.

המחקר המדעי עד היום לא מצא את הסיבות המלאות להתרחשות התסמונת, אך נמצאו מספר גורמים שמגבירים את הסימפטומים.

אז כמו בכל דבר שקשור לגופנו גם כאן יש קשר לגיל וגורמים תורשתיים מסויימים.

ועם זאת, גורם מרכזי ל-PMS הינו הרגלי התזונה שלנו – ובין היתר צריכת אלכוהול וקפאין, מזונות מלוחים, ממתקים. בנוסף, התסמונת קשורה למחסור בויטמינים ומינרלים מסויימים.

כמו כן, חיים רווי מתח וחרדה, הינם גורם משפיע נוסף.

טיפול נטורופתי במצבי PMS

לתסמונת קיימים גם פתרונות בדמות טיפול תרופתי (לרוב באמצעות גלולות למניעת הריון), שמתמקד בהתפחתת הסימפטומים. עם זאת, הגישה הנטורופתית מתמקדת בהפחתת הגורמים לתסמונת, תוך הבנה שרמות מסויימות של תופעות טרום-וסתיות הן מצב נורמלי וטבעי.

הטיפול הנטורופתי ב-PMS יותאם באופן פרטני לסוג התסמונת. ברמה הכללית של התסמונת, ההתמקדות היא קודם כל בשיפור הרגלי תזונה:

מומלץ להגדיל את צריכת הירקות והפירות הטריים, אשר מסייעים להוריד את רמות האסטרוגון בדם (למעט ב-PMS מסוג D); מומלץ גם לצרוך יותר קטניות ודגנים מלאים, להפחית בצריכה של קפאין (קפה, תה, שוקולד, קולה…) ואלכוהול, ולהפחית בצריכת מוצרי חלב.

במקרים מסויימים, יש צורך בתוספי תזונה – מולטי ויטמין, פרוביוטיקה ומגנזיום.

פעילות גופנית אירובית מתונה, מספר פעמים בשבוע, היא פעילות בריאה ונכונה לכולם ("אפילו" לגברים), וידוע שזו דרך יעילה להורדת רמות מתח, חרדה ולחץ. בשל כך, פעילות גופנית היא מרכיב חשוב בטיפול ב-PMS.

ישנם צמחי מרפא, כמו שיח אברהם, דונג קוואי ונוספים, שעשויים להועיל ל-PMS.

כחלק מהטיפול הנטורופתי ב-PMS, ניתן ומומלץ לשלב בטיפול רפלקסולוגי, אשר עוזר להשגת איזון הורמונאלי והפחתה בסמפטומים.

כולסטורל הוא מרכיב דמוי-שומן הנמצא באופן טבעי בגופנו, ומשמש למילוי מספר תהליכים בגוף, ובין היתר הכרחי לתפקוד תקין של הורמונים, מיצי מרה, מערכת העצבים, מעטפת התאים, וכן קליטה של ויטמינים בגוף. במצב תקין של הגוף, מרבית הכולסטרול מיוצר בגוף עצמו, ורק מיעוטו (10%-30%) מגיע מהמזון שאנו אוכלים.

למרות שמדובר במרכיב הכרחי בגוף, הרי ברגע שהוא איננו מגיעים לאיברים ולתאים, אלא שוקע בדפנות העורקים, הכולסטרול מגדיל משמעותית את הסיכון להתקף לב (במקרה של חסימת עורקי לב) או שבץ מוחי (במקרה של חסימת עורקים המובילים למוח).

קיימות שתי סיבות עיקריות לשקיעת הכולסטרול בעורקים:

1. עודף בכולסטרול בגוף

2. עודף ב"כולסטרול הרע" ומיעוט של "כולסטרול טוב"

כולנו שמענו על אותם שני סוג כולסטרול – "הטוב" ו"הרע". אבל למעשה, הכולסטרול הוא אותו כולסטרול – אין כולסטרול "רע" או "טוב".

ההבדלים הם בחלבון שעוטף את הכולסטרול ומוביל אותו בכלי הדם. LDL ("הרע") הוא חלבון שנוטה לגרום לכולסטרול לשקוע על דופן העורקים, ואילו HDL ("הטוב") יעיל הרבה יותר בהובלת הכולסטורל ליעדיו בגוף (הכבד, למשל). בנוסף לכך, חלבון ה-HDL  גם מתחבר לכולסטרול ששוקע בעורקים, ומשמש כמעין "מנקה" שלהם.

בתור כלל אצבע, כדי למנוע את נזקי הכולסטרול, עלינו להפחית את כמות הכולסטרול בגוף מצד אחד, ומצד שני לדאוג להגדיל את כמות ה-HDL ("הכולסטרול הטוב").

קיים קשר תורשתי שמשפיע על כמות הכולסטרול שהגוף מייצר, ובנוסף גם היחס בין LDL ל-HDL מושפע מהמבנה הגנטי שלנו. בכל מקרה, כמעט כל בן-אדם, בעקבות אורח חיים לא תקין, עשוי לסבול מבעיות כולסטרול.

תזונה וכולסטרול

הכולסטרול מצוי רק במזונות מן החי, וצריכה מוגזמת של מזונות אלו עשויה לגרום לגידול משמעותי בכמות הכולסטרול בגוף.

ישנם מזונות ספציפיים, שמכילים כמות כולסטרול נכבדת. לדוגמא חלמון ("הצהוב") הביצה, איברים פנימיים (בעיקר כבד), שכבת העור בעוף, וגם גבינות בעלות אחוז שומן גבוה. ככלל, מזון שמכיל רמות גבוהות של שומן רווי, יכיל בדרך כלל גם יותר כולסטרול.

אגב, בנקודה זו אפשר לציין שיצרנים מסויימים נוהגים לציין על המוצרים שלהם "ללא כולסטרול", כאשר המוצרים בכלל לא מכילים מזונות מהחי, כך שמלכתחילה לא אמור להיות בהם כולסטרול (בשונה מ"נטול").

צעד ראשון להפחתת כמות הכולסטרול בדם הוא בהפחתת צריכת הכולסטרול במזון.

תזונה וכולסטרול

מזונות עשירים בכולסטרול. רצוי להמעיט באכילתם

מעבר להפחתת כמות הכולסטרול, באמצעות שיפור הרגלי התזונה אנו יכולים גם להפחית את כמות ה-LDL  בדם.

במזונות מעובדים רבים קיים סוג שומן שנקרא "שומן טראנס". מדובר בשומן תעשייתי שנועד לשמור על מוצרים מוצקים בטמפרטורת החדר (ניתן לזהות אותם גם תחת השמות "שומן מוקשה" או "שומן מוקשה חלקית").

שומן טראנס הוא שומן ממקור צמחי (ולא מהחי), ועולם הרפואה מזמן סיווג אותו כמזיק במיוחד. שומן טראנס איננו מכיל כולסטרול (מכיוון שמקורו מהצומח), אך מחקרים מראים שבנוסף לנזקיו האחרים, הוא גורם לעלייה בכמות ה-LDL בדם ולירידה בכמות ה-HDL.

שומן טראנס מצוי במזונות מעובדים רבים: מרגרינה, עוגות ועוגיות, קרקרים, פופקורן, צ'יפס, שלל סוגי המזונות ה"מוכנים", ממרחי שוקולד ובוטנים, אבקות מרק ועוד.

ודווקא על מוצרים אלו ניתן למצוא את התווית "ללא כולסטרול". רק אני מרגישה שיש כאן משהו מטעה?

שומן טראנס כולסטרול

מרגרינה. מקור "מצויין" לשומן טראנס

פעילות גופנית

עדיין לא ברורה הסיבה והמנגנון הפיזיולוגי המדוייק שגורם לכך, אך מזה תקופה ארוכה, מחקרים מראים שלפעילות גופנית יש השפעה על כמות הכולסטרול בגוף.

ליתר דיוק, פעילות גופנית מפחיתה את כמות ה-LDL, ובעיקר, מעלה את כמות ה-HDL בדם, וזאת מעבר לתועלות רבות אחרות שיש בפעילות גופנית.

סוג הפעילות הגופנית שהשפעתה היא מירבית על רמות הכולסטרול היא פעילות אירובית בעצימות בינונית (הליכה מהירה או ריצה קלה).

דוגמא לפעילות גופנית מומלצת שתותאם לסובלים מבעיות כולסטרול, תהיה הליכה מהירה של 30-40 דקות 3 פעמים בשבוע, תוך דגש על דופק בינוני-גבוה.

פעילות גופנית היא למעשה דרך מעולה להעלות את רמות ה-HDL  בגוף, ומאפשרת מניעה של בעיות כולסטרול אפילו לסובלים מעודף ברמת הכולסטרול הכללית.

לא הכל מסתכם ברמות הכולסטרול

במסגרת טיפול נטורופתי בבעיות כולסטרול, ההסתכלות איננה רק על הרמה הכוללת של הכולסטרול בדם, אלא גם על רמות ה-HDL וה-LDL.

לעיתים, לבן אדם תהיה רמה גבוהה של כולסטרול (Total), לכאורה "מסוכנת", אך במקרה שרמת ה-HDL תהיה גבוהה מספיק, אזי הסיכון שנובע מהכולסטרול יהיה שולי.

בדוגמא אחרת, לבן אדם תהיה רמה "תקינה/בנורמה" של כולסטרול (Total), אך בשל רמות HDL נמוכות, הוא יימצא בסיכון.

ההסתכלות על כולסטרול צריכה להיות משולבת – הן על הרמה הכוללת והן על רמות ה-HDL.

הטיפול הקונבנציונאלי

הרפואה הקונבנציונאלית מקבלת את העובדה שניתן לטפל בנזקי הכולסטרול בדרכים טבעיות, ולכן צעד ראשון בטיפול בכולסטרול יהיה המלצה לשינוי אורח חיים ותזונה.

ואולם, בפועל אנשים שהולכים לרופא, "מצפים" לקבל תרופה כפתרון מהיר ופשוט. למרות ההמלצה הראשונית לשינוי אורח חיים ותזונה, בפועל הטיפול שניתן למרבית הסובלים מבעיות כולסטרול הינו נטילת כדורים ממשפחת הסטטנים. כדורים אלו פועלים על מנגנון ייצור הכולסטרול בכבד, ומפחיתים הן את כמות הכולסטרול שמיוצר והן כמות ה-LDL.

בתחילה, כאשר רק הומצאו, הוגדרו הסטטנים כ"תרופת פלא", שהומלצה אפילו לאנשים בריאים. רק בשנים האחרונות החלו להתפרסם תופאות הלוואי: כאבי שרירים, חולשה ועייפות, הפרעות לתפקוד הכבד, בעיות קוגניציה וזיכרון, הפרעות שינה ועוד. מעל לרבע מהמטופלים בסטטנים נאלצים להפסיק את הטיפול בעקבות תופעות הלוואי.

לתת הזדמנות לטיפול טבעי

טיפול בבעיות כולסטרול איננו מחייב שימוש בתרופות. כפי שראינו במאמר, ישנן דרכים להפחית את רמות הכולסטרול בגוף ולהגדיל את רמות ה-HDL, באמצעות אימוץ הרגלי תזונה בריאים ופעילות גופנית.

למרבית האנשים, יש נטייה להעדיף את "הפתרון הקל", ולהשתמש בתרופות על מנת להתמודד עם התסמינים, במקום לטפל במקור הבעיה. במקרה של בעיות כולסטרול, "הפתרון הקל" איננו קל כל כך, וטיפול תרופתי עשוי לגרור תופעות לוואי רבות.

לכן, תנו לעצמכם את ההזדמנות לשינוי אמיתי באורח החיים. בסופו של דבר, זהו הפתרון המלא והיעיל ביותר שקיים לבעיות כולסטרול. בכל מקרה, מומלץ להתייעץ עם מומחה, בין אם תבחרו בנטורופת, תזונאי או ממטפל מוסמך אחר.

 אנו חיים בעולם שבו כמות הרעלים והרעלנים שהגוף שלנו חשוף אליהם היא עצומה, יומיומית ונגרמת ממקורות מגוונים: המזון, האוויר, מוצרי קוסמטיקה, תרופות, אלכוהול, עישון ועוד.

ניתן גם להוסיף לרשימה זו את הקרינה האלקטרומגנטית שאנחנו סופגים מכל כיוון (רמז: הטלפון הסלולרי שלכם, המיקרוגל, המחשב, שקע החשמל וכו') וישנם עוד מקורות נוספים לרעלים ולזיהום שאנחנו אפילו לא מודעים אליהם. 

גוף האדם בנוי להתמודד עם זיהום ורעלים בצורה לא רעה בכלל. הכבד, מערכת הכליות ומערכת השתן הינם האיברים העיקריים שמתפקידם להתמודד עם רעלים ולפעול לניקוי ולסילוק הרעלים מהגוף. גם מערכת הנשימה והעור מסייעים לכך.

אלא שהגוף האנושי בנוי לסביבת חיים "טבעית", כפי שהוא חי בה במשך אלפי ואולי אף מיליוני שנים. העולם המודרני יצר שינוי, מהבחינה הזו בהחלט לרעה, בכל הקשור לחשיפה לרעלים וזיהום.

הפירות והירקות שלנו עוברים תהליך של ריסוס והדברה. החלב והבשר מכילים הורמונים וחומרים נוספים שאינם מיועדים לגוף האדם. ולמעשה, כמעט כל מוצר שאנחנו צורכים, גם אם הוא נראה ומשווק כ"בריא", מכיל חומרים שונים שמבחינת הגוף האנושי, מהווים מטרד במקרה הטוב, וזיהום ורעל במקרים רבים אחרים.

הצטברות מזיקה של רעלים בגוף

הגוף שלנו, כאמור, איננו בנוי להתמודד עם כמות כזו של רעלים. מערכות הניקוי והניקוז מצליחות להתמודד עם חלק מהם, אך יתר הרעלים נותרים ומצטברים בגוף. לאורך זמן, יש לכך השפעות על התפקוד והבריאות שלנו. זה יכול להתבטא בחולשה, כאבים, מחלות, היחלשות מערכת החיסון ועוד.

מה ניתן לעשות בקשר לכך? קל מאוד לומר "להפחית את החשיפה לרעלים". כמובן שמומלץ להשתמש במזון אורגני או לפחות לא מרוסס, רצוי לבדוק את מקור הבשר והמוצרים האחרים. בכלל, כדאי להימנע ממוצרים סינטטיים שונים (חטיפים, ממתקים וכו'), מזון משומר ועוד.

ועם זאת, אנחנו חיים בעולם מודרני שבו קשה מאוד להימנע מחשיפה לרעלים בכמות גבוהה.

וכאן אנו מגיעים לנושא המאמר – ניקוי רעלים.

לנקות את הגוף

תהליך ניקוי רעלים (או דה-טוקספיקציה) הוא תהליך שמיועד לסייע לגוף לנקות את עצמו מרעלים וזיהומים שהצטברו בו לאורך זמן. ישנן שיטות ודרכים רבות לביצוע הניקוי, אך הבסיס הוא דומה: הפחתה (לפחות זמנית) של כמות הרעלים שהגוף חשוף אליה, והגברה ועידוד של מערכות הניקוי בגוף.

במהלך הניקוי, על מנת להפחית את כמות הרעלים שהגוף חשוף אליהם, אנחנו נצרוך מזון מאוד ספציפי ונקי. לדוגמא, אורז ומיצים, וכמובן נימנע ממרבית מקורות מזון שחושפים אותנו לרעלים. מהסיבה הזו, ולמרות שהרזייה איננה המטרה העיקרית של הניקוי, בהחלט אחת מהתוצאות של התהליך הוא הפחתה במשקל.

ניקוי  רעלים

המזון שאותו נצרוך בזמן הניקוי מיועד גם לסייע לגוף להפנות את כלל המאמצים לתהליך הניקוי, ולכן אורז ומיצים הם דוגמא מצויינת – קלים ופשוטים לעיכול, ומפחיתים מהעומס שקיים על הגוף.

מעבר לצריכת מיצים (עם עדיפות למיץ ירקות ירוקים העשירים בכלורופיל), הניקוי כולל שתיה של כמויות מים מרובות להגברת הפעילות במערכת הכליות והשתן.

פעילות גופנית (בעיקר אירובית) גורמת לזרימת דם ולחילוף חומרים מהיר יותר והזעה, ולכן מומלצת מאוד כחלק מהתהליך.

בנוסף מומלץ להיעזר בתוספים של ויטמינים, מינרלים, חומצות-אמינו, נוגדי-חמצון וצמחי מרפא. תוספים אלו תפקידם לחזק את איברי הגוף המנקים אשר עובדים במאמץ יתר, וגם לסייע בייצור של אנזימים הפועלים גם הם לסילוק חומרים כימיים ומתכות כבדות מן הכבד.

נטילה של פרוביוטיקה חשובה גם היא, לטובת שיקום המעיים וחיזוקם.

תהליך מומלץ ולעיתים הכרחי

ניקוי רעלים מחייב משמעת עצמית והתמדה, ועם זאת מדובר בתהליך שמרפא ומחייה את הגוף, יוצר הרגשה טוב ונעימה, ומשפיע עלינו לאורך תקופה ארוכה. בסופו, מומלץ להמשיך ולהתמיד באורח חיים בריא ומאוזן.

תהליך הניקוי גורם להשפעות ולשינויים רבים בגוף, ובשל כך הבחירה בסוג הניקוי, מומלץ שתיעשה בעזרת ייעוץ נטורופתי או אדם שהוסמך לכך. ישנן טכניקות רבות לתהליך הדה-טוקסיפקציה אשר יותאמו לפי מצב בריאותו של המטופל, נכונותו ודרגת הניקוי שלה הוא זקוק.

אם תשאלו את מרבית המומחים, הן מתחום הרפואה והן מתחום הנטורופתיה, למרבית האנשים מומלץ כיום לצרוך תוספי מזון מסוימים.

נשאלת השאלה, איך יכול להיות שבעבר אנשים הסתדרו בלי תוספי מזון, ואילו כיום תוספי מזון נהיו מומלצים לצריכה?

העולם כיום הגיע להישגים בתחום ייצור המזון, והזמינות והמגוון שלו התרחבו משמעותית.

ההישגים אולי עוזרים לפתור את בעיות הרעב של העולם, אבל גם חושפים אותנו למזון איכותי ובריא פחות, שחלק גדול ממנו הוא ממקורות תעשייתיים. אילו יכולנו לגדל את כל המזון אצלנו בגינה, ללא כל חומרי הדברה וריסוס, ייתכן והיינו מצליחים לשמור על רמה תזונתית מספקת.

לצערנו, רוב המזון שלנו מגיע אלינו בדרכים תעשיתיות, אשר ערכו התזונתי נמוך וזמין פחות לספיגה.

אנו, בתור אנשים, נוטים לפתור בעיות בשיטת "כיבוי השריפות". כלומר ברגע שאנחנו חולים במחלה, אנחנו הולכים לחפש את התרופה.

לא תמיד זו הדרך האידאלית, ונכון יהיה הרבה יותר למנוע את הבעיות והחוסרים של הגוף שלנו מבעוד מועד. חשוב לתחזק ולשמור על הגוף בחיי היומיום ולקיחת תוספי מזון הינה אחת הדרכים לעשות זאת.

תוספי מזון מומלצים

אז אילו תוספי מזון מומלצים?

ישנם ארבעה סוגים של תוספי מזון, אשר מומלץ לתושבי העולם המערבי, וישראלים בכללם, לצרוך.

מולטי ויטמין

מדובר בפורמולה שמכילה שילוב של כל הויטמנים והמינרלים החיוניים.

לבן אדם ממוצע, מומלץ לצרוך פעם-פעמיים בשנה לתקופה של חודש בכל פעם. ככה נוכל לוודא שאם חסרים לגוף ויטמינים מסויימים, אז פעם בתקופה אנחנו נאפשר לו להשלים אותם.

פרוביוטיקה

כדור שמכיל חיידקים בריאים שמחזקים את מערכת העיכול והגוף בכלל. החיידקים קיימים בגוף באופן טבעי, אך אורח החיים שלנו נוטה להפר את האיזון בכמות החיידקים.

גם כאן, מומלץ לאפשר לגוף לאזן את עצמו ולצרוך פרוביוטיקה למשך חודש פעם – שלוש פעמים בשנה.

אומגה 3

זוהי חומצת שומן חיונית לגוף, שמקורה בעיקר בשומן דגי ים מסויימים. מבחינה תזונתית, קיימת חשיבות לאיזון בגוף בין חומצת אומגה 3 לבין חומצת אומגה 6 (שמקורה הוא בשמנים מהצומח). בגלל שיטת הכנת המזון בארץ (למשל – טיגון בשמן). אצל ישראלי ממוצע, כמות האומגה 6 בגוף ביחס לאומגה 3 הינה גבוהה. כמו כן נמצא קשר בין צריכת חומצות אומגה 3 לירידה בסיכון למחלות לב.

בשל כך, מומלץ לצרוך קופסאת אומגה 3 אחת לשלושה חודשים.

ויטמין D

ויטמין D נוצר בגוף באופן טבעי ע"י חשיפה לשמש.

אך מסתבר שגם לישראלים קיים מחסור בויטמין (במיוחד לכהי עור אשר עורם מייצר פחות ויטמין D בזמן החשיפה לשמש).

מחסור בויטמין D עשוי לגרום לבעיות רבות, ובעיקר לפגיעה בעצמות ולחולשת שרירים.

מומלץ לבצע בדיקות לבחינת המחסור. בנוסף, בעיקר בחורף, מומלץ לצרוך ויטמין D, בכפוף לייעוץ נטורופתי או רפואי.

החשיבות של אורח חיים בריא

תוספי מזון אמנם יכולים לפתור חוסרים ולסייע לגוף למרות איכות המזון הירודה ואורח החיים בכלל, אך הם אינם יכולים להוות תחליף לתזונה בריאה אמיתית.

בטווח הארוך, קיימת עדיפות לקיום אורח חיים בריא ותזונה מאוזנת.